החלטה בתיק עמ"ה 001041/05

זוהי בקשה לעכב את הליכי הערעור תוך דחיית המועד להגשת נימוקי הערעור וזאת עד לסיומו של ההליך הפלילי שמתנהל כנגד המערערת בת.פ. 1194/04. הוראות החיקוק לפיהן מואשמת המערערת הינן השמטת הכנסה מתוך דו"ח , עבירה לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א -1961 (להלן הפקודה); מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח, עבירה לפי סעיף 220(2) לפקודה; שימוש במרמה ותחבולה, עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה והכנה וקיום פנקסי חשבונות כוזבים, עבירות לפי סעיף 220(4) לפקודה.

נימוקי השומה המתייחסים לשנת המס 1999 מבהירים כי המשיב הסתמך על דו"ח גמר חקירה של רשות המס מיום 28.10.2003 ובהסתמך על כתב האישום מיום 8.2.2004 כי המערערת פעלה להעלים בין השנים 1997-2002 סכום הכנסה שאינו נמוך מ1,713,099 ש"ח, כאשר לשנת  המס שבערעור, נקבעה תוספת הכנסה של 396,185 ש"ח. המשיב מבהיר בנימוקיו כי המערערת, על אף שניתנה לה ההזדמנות לכך, לא הציגה אסמכתאות ו/או מסמכים המפריכים את האמור בדו"ח החקירה וכתב האישום.

המערערת, המכחישה מכל וכל את האישומים והמעשים המיוחסים לה, טוענת כי חלק מהעדים שבדעתה להעיד במסגרת ההליך האזרחי  צפויים להעיד כעדי תביעה או עדי הגנה בהליך הפלילי. לגישתה, קיום ההליך האזרחי קודם להליך הפלילי יוצר פוטנציאל לפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות לרבות הזכות לחרות, לכבוד, לשמירה על הקניין וכו'. אמרה ופירשה כדקלמן:

1.      ההליך הפלילי כמו גם ההליך האזרחי מנוהלים על ידי אותו הגורם.

2.         ניהול ההליך האזרחי קודם להליך הפלילי יפגע בזכות המערערת שלא לחשוף את קו הגנתה עד לתום הבאת ראיות התביעה בהליך הפלילי.

3.         ניהול ההליך האזרחי עלול לפגוע בזכות המערערת שלא להפליל את עצמה.

4.         לא תוכל היא לנהל כראוי את ההליך האזרחי בשל האמור לעיל ויתכן ותבחר שלא להציג עדויות או לשאול בחקירה נגדית כראוי בשל כך.

5.         המדינה תנצל את ההליך האזרחי כדי להשיג יתרון בהליך הפלילי בשל היפוך הסדר, דהיינו בעוד בהליך הפלילי נטל ההוכחה מוטל על כתפי המדינה הרי שבהליך דכאן נטל השכנוע מוטל על כתפי המערערת והיא הפותחת בהבאת ראיותיה.

אשר על כן הן מסמכותו הטבועה והן מכוח תקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 מתבקש בית המשפט לעכב את ההליך באזרחי מטעמים אילו עד לגמר ההליך הפלילי.

לאחרונה עסק בית משפט זה באותן טענות ממש בקשר עם ערעור אחר, טענות שהעלה ב"כ המערער שם שהוא בא כוחה של המערערת כאן וזאת בעמ"ה 1005/03 בש"א 20884/04 מנחם חיים נ. פקיד שומה תל אביב 1 www.nevo.co.il.

הלכה היא כי רק במקרים שבהם מתגלה טעם ממשי כבד משקל וראוי, יעוכבו הליכים אזרחיים בפני הליכים פליליים. ראה רע"א לופטין יצחק נ. מוניקה תכשיטים בע"מ תק- על 97(2) 151, הלכה שאומצה בפסקי דין רבים וביניהם עמ"ה (חיפה) 5042/97 כהן שלמה נ. פקיד שומה חיפה, תק- מח 2002(2) 2213, 1061/00 טכנורקס בע"מ נ. פקיד שומה היחידה הארצית לשומה , מיסים יד/6 ה- 24, בש"א 7077/01 ראדלר בקרה נ. אגף המכס ומע"מ, מיסים טו (4) ה-38. עמ"ה  1217/00 גואטה גבריאל נ. פקיד שומה נתניה  (צורף כנספח א לתגובת המשיב). שורה של הלכות מבהירה כי באשר לזכות מפני הפללה עצמית הרי שמערער שהוא גם נאשם כמוהו ככל האדם זכותו שלא להפליל את עצמו תלויה קיימת ועומדת בין אם הוגש כתב אישום ובין אם לאו. באשר לחשיפת קו ההגנה קודם לשמיעת ההליך הפלילי. הבהרתי עמדתי בקשר עם נקודה זו ככל שהיא נוגעת לערעורי מס ולהליך השומתי בעניין מנחם חיים דלעיל.  יתר על כן בעניין לופטין נאמר מפורשות:

"הזכות שלא לחשוף את קו הגנה, במידה וקיימת כזו, איננה ערך בפני עצמו היא נגזרת מזכות השתיקה של הנאשם, אך מחוץ למסגרת המשפט הפלילי המסוים, אין עומדת לנאשם זכות השתיקה וכמוהו ככל אדם אחר"

הטענה כי המדינה היא המשיב דכאן והיא גם המאשימה בהליך הפלילי ובכך נצמח לה יתרון, הרי זו טענה שרק על פניה יש בה ממש: המדינה ברגיל הינה המאשימה בהליך פלילי, הליכים אזרחיים המתנהלים במקביל הרי מכוח עקרון פומביות הדיון פתוחים הם ממילא וגלויים הם בפניה בין אם היא צד להם ובין אם לאו, ובכל זאת הלכה היא כי אין מעכבים הליכים אזרחיים בשל חשש שיבוש הליכים פליליים כנטען:

"באיזון בין הזכויות השונות הרי שגם אם ישנה הכבדה על המבקשים בניהול מספר הליכים...אין די בכך לגבור על אותם שיקולים התומכים באי עיכוב ההליכים. בין אותם השיקולים התומכים באי עיכוב ההליכים ניתן גם למנות את הזכות והחובה לגבות מס כדין ובמועד" ( עמ"ה 528/00 מוסך רהט בע"מ נ. פקיד שומה באר שבע, מיסים טז(2) ה-34 בעמ' 34.

בהמשך לשאמרתי בעניין מנחם חיים וכעולה מנימוקי השומה ומבקשת המערערת, היה ויתברר כי המערערת נמנעה מלהציג עמדתה ומסמכיה בהליך השומתי, ספק אם אוכל לשמוע טענות חדשות ולבחון ראיות חדשות שלא הוצגו למשיב בעת שהפעיל את שיקול דעתו.

 המשיב מציין בנימוקיו כי שומתו הוצאה בדרך של פתיחת שומה מכוח סעיף 147 לפקודה, וכך רשום על השומה שצורפה על ידי המערערת להודעת הערעור. השומה הוצאה ביום 20.12.2004. בעוד כתב האישום הוגש ב 8.2.2004. הליכים שקדמו להוצאת השומה מכוח סעיף 147 היתה בהם הזדמנות למערערת להציג את עמדתה. משבחרה שלא לעשות כן עשוי הדבר לסייע לה בניהול הגנתה במסגרת ההליך הפלילי אך עלול הדבר להיות לה לרועץ בהליך האזרחי בפני בית משפט זה.

הלכה היא שאין מעכבים אלא מטעמים כבדי משקל שלא הוצגו כאן. שיקול יעילות הדיון ובירור שאלת המס כמו גם גבייתו, דוחה את היתרון לו טוענת המערערת שיצמח מדחיה זו באשר הזכות להמנע מהפללה עצמית ממילא קיימת היא והזכות שלא לחשוף את קו ההגנה ששורשיה בזכות השתיקה, הרי הלכה היא כי זכות זו תחומה להליך הפלילי המסוים.

גם מהטעם המעשי אין אני מוצא מקום להעתר לבקשה. המבקשת לא ציינה בבקשתה באיזה שלב מצוי ההליך הפלילי מלבד זאת שהוגש כתב אישום. אין בפני כל מידע לגבי לוח הזמנים של אותו הליך. בה בעת, ערעורי מס שהוגשו במהלך 2004-2005 בפני בית משפט זה, מועדי שמיעת שלב ההוכחות בהם נקבעים כשנה ממועד קדם המשפט בשל עומס היומן. במצב דברים זה יתכן וממילא ישמע תיק הערעור לאחר פרשת ההגנה בלא צורך בעיכוב מפורש. 

אשר על כן הבקשה לעכוב ההליך שבפני נדחיית. המערערת תגיש את נימוקי הערעור בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו.